חלום ליל קיץ בחלל (2018)

תיאטרון קליפה בעיבוד בין-גלקטי וחסר בושה לקלאסיקה של שייקספיר – קומדיה אסקפיסטית שערורייתית.

חלום ליל קיץ בחלל מתמקדת בסיפורם של בעלי המלאכה בלבד, כפי שהמחזה הוצג במהלך מלחמת האזרחים באנגליה, כשהתאטרון היה מוקצה והאולמות המרכזיים היו סגורים, במטרה לגרות את הקהל חסר הסבלנות ולתת לו סיפוק מהיר וחזק, מבלי לגרור אותו לעלילות אהבים סבוכות.

עלילת המשנה במחזה המקורי, אודות חבורת בעלי מלאכה שנבחרו להעלות הצגה בחצר הדוכס אך נפלו קורבן לתעלולי מלכת הפיות ופוק השדון, נפרשת כאן בעיבוד חדש, בסגנון סרט מדע בדיוני זול, ושולחת את החבורה להעלות את ההצגה שלהם בחלל, על מנת ליצור קשר עם חיים תבוניים.

מכיוון שמלאכת הכפיים ובעליה הולכים ועוברים מן העולם, העיבוד של קליפה בוחר להמיר אותם בסמלי התרבות המובהקים של תקופתינו. חלום ליל קיץ בחלל מותחת בהנאה את גבולות הטעם הרע בכל הבחירות האומנותיות שבו, במטרה להטיל ספק בתיאטרון באופן בו אנו מאמינים ששייקספיר התכוון. כמו המחזאי האלמותי, העיבוד מציג לקהל מחזה בתוך מחזה, משטה בנו עד תום וגורם לנו לחוש את התיאטרון בצורה חיה ופעילה, כפי שהאמנות הזו שואפת להיות.

העיבוד הבוטה והפרוע מערב בין עולמות שלכאורה סותרים ונותן מקום לעימות ולחיבור ביניהם – בדיחות גסות וילדותיות לצד כפלי משמעות מרומזים, עירום בוטה אל מול תלבושות אקסטרווגנטיות, מוזיקה קלאסית בהרמוניה עם אלקטרו והיפ-הופ, תפאורה מינימליסטית אך עשירה ותחפושות פורים זולות, רגש אותנטי מול זיוף צורם המונע מהרצון המשותף לברוח מהמציאות.

חלום ליל קיץ בחלל מתמודדת עם כוח המשיכה שבין תרבות המיינסטרים לבין תעשיית הפורנו וטשטוש הגבולות בין פנטזיה למציאות. דרך הנסיון להשמיש בובות אדם וצעצועי מין כאביזרי במה, ההצגה חושפת כמה מן הסטיות והעיוותים החלים במין האנושי וחושפת את המחיר אותו אנו נדרשים לשלם כדי לפרוץ את גבולות הפנטזיה.
איך סקס ואלימות הופכים מיצרים חייתים ומגונים לבידור הנפוץ והמספק ביותר? האם זו אבולוציה? ואיך ההתמכרות לריגוש ולאסקפיזם משפיעה עלינו כפרטים וכחברה?

אם המציאות שאנו חיים בה היא החלום המופרך ביותר, אז חלום ליל קיץ בחלל הוא האפשרות ההגיונית והסבירה לאסקפיזם.

"הצגה נועזת, אינטליגנטית ויצירתית.
אפשר לכתוב עליה עבודה סמינריונית שלמה, שתנתח כל ניואנס ובחירה שבה,
ואפשר פשוט ללכת לראות. למעשה, חובה." -ננו שבתאי, "הארץ"

כתבה מאת יאיר אשכנזי, עיתון הארץ