אורפאוס (2006)
אורפאוס, לפי המיתולוגיה היוונית, היה אבי השירה והמוסיקה. לשמע נגינתו, נרגעו חיות הטרף ואבנים נעתקו ממקומן. כשאשתו האהובה, אורדיקה, מתה מוות פתאומי, החליט אורפאוס מוכה היגון לרדת אל השאול ולהחזירה משם. הוא חצה את נהר השבועה והזיכרון ונגינתו ריככה את לבם של שדים ודמויות נוראות ולבסוף – אדון השאול עצמו. בתמורה, הותר לו לקחת את אשתו בחזרה אל עולם החיים, בתנאי שלא יביט אחורה לעברה בצאתם מעולם הצללים.
הוא לא עמד בתנאי.
אורפאוס של תיאטרון קליפה הוא אדם רגיל, החי בדירה סטנדרטית עם אשתו החביבה. עם מותה הבלתי צפוי, יוצא אורפאוס למסע תודעתי של אבלות, בתוך הסיפור המיתולוגי. השאול ויצוריו מתעוררים לחיים בחפצים יומיומיים וברהיטים שסביבו ואורפאוס מפיק צלילים מופלאים מכל דבר שהוא נוגע בו. הוא שוקע בחזיונות מיתיים ובדימויים פנטסטיים ומגיע לסופו הטראגי של המסע, מבלי שעזב את ביתו.
המופע אורפאוס נע בתוך סיפור המעשה תוך שימוש במוסיקה חיה, מחול, עיצוב במה עתיר דמיון, חפצים ובובות – ללא מילים.
בכורה: סשן האוס, טוקיו, יפן, 2006
יצירה, בימוי, עיצוב ומוסיקה: דמיטרי טולפנוב, עידית הרמן
עיצוב תאורה: אורי מורג